מעניין היה למצוא במחקרו האמפירי של ד"ר קרנין על ה"קולות" אותם שומע הסכיזופרן, כפגיעה בתהליכי חשיבה ולא בתפיסה.מחקרו מסמן 1)את ההלוצינציה האודיטורית כחמורה יותר מהדלוזיה.2)כשמטופלים המדווחים על ,שמיעת קולות מוכרים",אלו קולות של אנשים מסביבתו הקרובה אשר קולותיהם רשומים בזיכרון ונשלפים כקולות של ציווי. כאשר מטופלים מדווחים על "קולות לא מוכרים", זהו ביטוי לתהליכי חשיבה עמוקים שבהם המטופל שומע את הקול שלו, שאינו ל מוכר לו. תהליך המוכר לנו כשלב התפתחותי נורמטיבי המאפיין תהליכי חשיבה של ילדים בגילאי שנה עד שש, כאשר חשיבה נתפסת כקול חיצוני. לכן בד"כ דיווח של מטופל על שמיעת קול לא מוכר בתוכו, תהיה בדרך כלל של בן אותו המין. לעיתים נדירות יהיה דיווח על מספר קולות לא מוכרים. ישנם מצבים בהם המטופלים מדווחים על בו זמניות של קולות מוכרים ולא מוכרים המנהלים דיאלוג.   ממצא המתכתב עם התיאוריה של וילפריד ביון("במחשבה שניה") תוך בחינה מחודשת של עיבוד וטרנספורמציה ומהות "הגרעין הפסיכוטי".

מקום הצליל, המרחב הפרה וורבלי מופיע אף אצל פרויד ,שהמוסיקה הייתה נקודת תורפה אצלו, הוא קשוב למימד זה ובאופן מובהק מתאר אותה בפרטי פרטים בספרו "מחקרים בהסטריה".מחקרים בהסטריה:  העלמה אנה או-

 

זרמים חדשים בפילוסופיה וקשריהם לטיפול הפסיכואנליטי  או המרחב שבין הsentencesounds (תומאס אוגדן) לבין ה hearkning ( היידיגר)                                              האני המקשיב), מתאר כיצד ) The Listening Self בספרו ,(Levin, 1989) לווין טוען שפילוסופיית הראייה אינה יכולה להוביל אלא לניהיליזם ולאבסורד. הוא שואף להתפתחות העצמי השומע בתוכנו, התפתחות שתביא לקראת התחדשותו ותחייתו של הזרם החשיבתי. לווין מסתמך על היידגר, אשר בעצמו פיתח את מושג .listening ושל hearing כשילוב של פעולת שכלית של hearkening ההקשבה היא לַפְּנים, לעצמיות, לחלקים הארכאיים שבתוך האדם
, .  

-הדיאלוג בין הקול הפנימי הראשוני והמפגש שלו עם קולות מבחוץ ,כאופציה להתפתחות מול אפשרות החידלון. החידלון בהעדר קול מבחוץ  אל מול החידלון בהשתלטות אותו הקול. איך נראה המופע שלו ביחסי אובייקט ראשוניים וכיצד בא לידי ביטוי בחדר הטיפול?  מה יאפשר הבקעת קול אישי של המטופל מתוך האינטראקציה עם קולותיהם של אובייקטים משמעותיים באופן שיהיו מפרים אך לא משתלטים? אולי במידה מסוימת, מחזיר אותנו למרחב המקור של פרויד בשאלתו כיצד נוצר האגו בשיח שבין האיד(קולה של בת הים היצרי /חייתי) לבין קולו של הסופר –אגו שמיוצג במציאות תוך מחיר הדחפים לטובת החיבור למציאות . וכך מתעוררת שאלה נוספת ביחס לפסיכוזה ,הניתוק (התקפה על חיבורים) מהמציאות+שמיעת קולות.