אין ספק
שחדשות לבקרים ניסו לערער על הטענה, כמו זו של שטקל, שמילים הנחבאות בחלומות או
ברעיונות מוחלפות במילים שרק העיצורים הקוליים בהן משותפים. אבל תולדות הדת מספקות
בנושא זה אנלוגיה מפתיעה. אצל העברים הקדומים היה שם האלהים "טאבו" אסור
היה לבטאו או לכותבו. זאת בהחלט אינה דוגמה יחידה למשמעות המיוחדת שיש לשמות
בתרבויות ארכאיות. האיסור הזה נשמר בהקפדה כזאת עד שהביטוי הקולי של ארבע אותיות
שמו של האל יהוה אינו ידוע גם כיום, מבטאים את השם יהוה כשמשאילים לו את סימניה
הקוליים של המילה המותרת אדוני".
ואולי הצליל כמו תפיסת האל –
נמצא בכל, ממלא החלל אך בלתי ניתן לאחיזה והגדרה מובחנת...
מהו המימד האודיטורי?
-במימד הפילוסופי
- במימד הפנומנולוגי
- במימד הפסיכולוגי
הייתי רוצה לחקור באופן פנומנולוגי, האם
וכיצד ניתן לשיים ולמשמע את הנשמע – מושמע. מרחב בלתי ניתן לפרימה, הדהוד תוך
עצמי, באחר ובשניים (או יותר המצויים במרחב הצלילי), המתקיים בו בזמן.
חוויה הכופה עצמה ומהדהדת באופן לא
מובחן.
השפה המילולית מהיותה מוגדרת ניתנת
להתבוננות פוזיטיבסטית, בעוד הצליל וההקשבה, דורשים סוג של "קריעה"
מכנית, שאינה טבעית למהות הצליל, כמרחב אקספרסיבי.
מעניין לחקור מקומו בשיח סובייקט אובייקט
בכלל ובמרחב הטיפולי בפרט

.
יותר ויתר נכתב על מרחב זה, בדרך כלל
כ"סוף מסע" כמו שביון החל
ב"רשת" והגיע למרחב הטרנסנדנטי של ה"O".
כך גם במרחב הפילוסופי , ויטגנשטיין
המתייחס לחוויית המשמעות ולמשמעות המוסיקה. ציר מרכזי בהגותו, כפי שמופיע
בטרקטטוס' וב'חקירות פילוסופיות', הוא טיבו ומרכזיותו של מושג השימוש בהבנת השפה
"חווית המשמעות" הכרוכה בהבנת מילים אלה בשימושם הרגיל המיידי. הטענה-
מושג המשמעות מותנה בחווית המשמעות הזו ובמה שכרוך בה. קשר שמתבטא בעיוניו של
ויטגנשטיין על "עיוור המשמעות" (מי שהחל עם תורת התמונה והגיע למוסיקה)
ועל מה שכרוך ביכולת לראית אספקטים ולתפיסת אותו דבר באספקטים שונים. חווית המשמעות
הכרוכה במילים מוצגת בהיבט של האופי האודותי המוטבע בשימוש בשפה והמושרה על
מילותיה. הוא מדגים זאת על ידי המוסיקה. (עמ' 5 הקדמה)
רבים מהכותבים על הצליל, מכירים לעומק
את המרחב המוסיקלי (אמיר,ויטגנשטיין, שוובל

)
מענינים אותי הכותבים כמו אוגדן,
צוקרקנדל המתיחסים באופן פנומנולוגי ולא אנלוגי למהות השמע(צליל והקשבה ) במרחב
ההתפתחות הנפשית והאופן בו משפיע על ,המרחב הפסיכואנליטי - תוך נגיעה במושגי יסוד (אמפתיה,
רוורי, הזדהות השלכתית, הפנמה, "O" ועוד)